בתוך שטף הכותרות על אקזיטים נוצצים, מניות שמזנקות והייפ בלתי פוסק סביב הבינה המלאכותית, נתון אחד דרמטי כמעט ונבלע ברקע: כ־50 מיליארד שקל נטו שהוזרמו לחשבונות הבנק של עובדי ההייטק בישראל במהלך 2025. לא יזמים, לא קרנות הון סיכון, אלא עובדים שכירים. מדובר בשיא חסר תקדים, גבוה אפילו מהשיא של 2021, והמספר הזה עוד צפוי לגדול כאשר עסקאות הענק של וויז, סייברארק וארמיס יושלמו.
אבל הסיפור כאן רחב הרבה יותר מסכום כסף חריג. מדובר בשינוי עמוק במבנה שוק העבודה, במנגנוני התגמול ובדרך שבה קריירה טכנולוגית הופכת לנכס כלכלי של ממש.
אז מאיפה מגיע הכסף הגדול?
הנתון של 50 מיליארד שקל מורכב ממספר מקורות במקביל:
עובדי סטארטאפים שנמכרו או ביצעו עסקאות סקנדרי
עובדים בחברות ישראליות ציבוריות שנסחרות בוול סטריט
עובדים בחברות רב־לאומיות כמו אנבידיה, גוגל ומיקרוסופט, שמימשו RSU ומניות
כך למשל, על פי ההערכות:
עובדי אנבידיה ישראל בלבד מימשו במהלך השנה מניות בהיקף של יותר מ־3 מיליארד שקל
עובדים בחברות בינלאומיות מימשו יחד כ־5 מיליארד דולר לפני מס – כ־17 מיליארד שקל
ב־IBI Capital לבדה חולקו כ־23 מיליארד שקל בין כ־9,300 עובדים
הממוצע לעובד בעסקאות רבות עמד על כ־2.4 מיליון שקל
וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את שלושת האקזיטים שעדיין לא הושלמו, שעשויים להזרים לשוק עוד מיליארדים רבים.
משרדי חברת אנבידיה בישראל.
לא רק אקזיטים של מיליארדים – גם עסקאות “בינוניות” מייצרות מיליונרים
אחד הנתונים המעניינים בכתבה הוא שלא חייבים להיות חלק מאקזיט של 30 מיליארד דולר כדי להרוויח בגדול.
ב־2025 נרשמו מאות עסקאות סקנדרי ומכירות חברות בסכומים של 150–300 מיליון דולר, שיצרו תגמול משמעותי מאוד לעובדים.
לדוגמה:
מכירת נקסט אינשורנס ל-Munich Re ב־2.6 מיליארד דולר
מכירת מליו ל־Xero ב־2.5 מיליארד דולר
עסקת סקנדרי בקייטו שבה התחלקו העובדים ב־120 מיליון דולר
דרייבנטס, שבה 500 עובדים מכרו מניות ב־650 מיליון דולר ל־AT&T
התוצאה: כ־12 אלף מיליונרים חדשים בשקלים רק מעסקאות סטארטאפים בשנת 2025. מתוכם, כ־200 עובדים שהגיעו לסכומים של מעל 10 מיליון שקל.
מי האנשים שמרוויחים מהמהפכה הזו?
הנתונים הדמוגרפיים מעניינים לא פחות מהכסף:
כ־75% מהמתעשרים הם גברים, 25% נשים
רובם עדיין גרים במרכז
יותר מ־70% הם בני 40 ומעלה
אבל – יש מגמה ברורה של ירידה בגיל ועלייה בייצוג נשים
לפי נתוני אלטשר:
בקרב עובדים עד גיל 30, שיעור הנשים כבר מגיע ל־37%
בסטארטאפים מסוימים, עד 40% ממקבלי התגמול ההוני הם בני 30 ומטה
חלק גדול מהצעירים הללו נכנסו לתחום מיד לאחר השירות הצבאי, ללא מסלול אקדמי מלא
זו נקודה קריטית להבנת שוק העבודה החדש: לא מדובר רק בוותק, אלא בהתמחות רלוונטית.
עובדי חברת ארמיס.
האקוויטי הופך להיות חלק מרכזי מהקריירה
אחת התובנות המשמעותיות מהכתבה היא שהתגמול בהייטק כבר מזמן אינו מסתכם בשכר החודשי.
אקוויטי, אופציות, מניות, RSU, הפך להיות רכיב מהותי בבניית קריירה ארוכת טווח.
לפי נתוני IBI:
כ־80 אלף עובדים בישראל מחזיקים כיום מניות ואופציות “בתוך הכסף” בהיקף כולל של 67 מיליארד שקל
אם כולם יממשו, ייוולדו בישראל עוד כ־9,000 מיליונרים חדשים
כאשר מצרפים גם את עובדי החברות הבינלאומיות, הפוטנציאל מגיע ל־130–140 מיליארד שקל
כלומר, עבור עובדים רבים, הבחירה באיזה תחום להתמקצע, באיזה סוג חברות להשתלב ואילו כישורים לפתח – היא החלטה פיננסית עמוקה לא פחות מהחלטת השקעה.
ההייטק כבר לא רק מנוע צמיחה – אלא תשתית כלכלית
מעבר לסיפורים האישיים, הנתונים הללו מסבירים מדוע ההייטק משפיע על הכלכלה הישראלית הרבה מעבר לתחום עצמו:
הוא משפיע על שוק הנדל”ן
על הצריכה הפרטית
על גביית המסים
על שער המטבע
ועל מבנה שוק העבודה כולו
כפי שמציינים מנהלי הגופים שמנהלים את תוכניות האופציות: בישראל, שיעור המתעשרים מהייטק ביחס לגודל האוכלוסייה הוא מהגבוהים בעולם. ולכן, השפעת הענף חורגת הרבה מעבר לסטארטאפים עצמם.
אבל זה לא “קורה לבד”.
המספרים הגדולים מייצרים תחושה שההייטק הוא מסלול מהיר להצלחה. בפועל, התמונה מורכבת יותר: לא כל מי שנמצא בתעשייה מרוויח באותה מידה, ולא כל תפקיד “תופס” באותה צורה כשהשוק משתנה.
מה כן עושה את ההבדל?
מי שמצליח להיכנס לתפקידי ליבה שמייצרים ערך עסקי וטכנולוגי
מי שממשיך להתעדכן בכלים ובשיטות עבודה חדשות (ולא נשאר עם מה שלמד לפני כמה שנים)
ומי שמכוון להתמחות – ולא רק ל”עוד תפקיד” בתחום
בסוף, רוב המימושים הגדולים מגיעים לאנשים עם סט מיומנויות שנמצא בביקוש גבוה: פיתוח תוכנה, דאטה, סייבר ואבטחת מידע, תשתיות ענן, DevOps, QA ועוד.
לסיכום, 50 מיליארד שקל הם לא רק נתון פיננסי.
הם עדות לשינוי עמוק: שוק עבודה שבו ידע מעשי, התמחות וכלים עדכניים יכולים להפוך עובד שכיר לשותף אמיתי להצלחה הכלכלית של החברה שבה הוא עובד.
וזה אולי המסר החשוב ביותר:
הפער בין מי שנהנה מהמהפכה הזו לבין מי שנשאר מאחור – לא נמדד בכישרון, אלא בבחירה מודעת להשקיע במיומנויות הנכונות.
